יש רגעים בחיים שבהם העולם שלנו פשוט עוצר. פטירת הורה היא רגע כזה – פרידה מאדם שהיה חלק מהחיים שלנו, מהזיכרונות שלנו ומהסיפור שלנו.
הכאב והגעגוע יכולים להיראות אחרת אצל כל אחד, ואין דרך אחת נכונה להתמודד עם אובדן הורה. ואיך בכל זאת ממשיכים הלאה?
כשהבית מרגיש פתאום אחרת
אחרי פטירת הורה, הבית פתאום יכול להרגיש אחרת. הכיסא שבו הוא תמיד ישב, התמונות על הקיר, החפצים שנשארו בדיוק במקום שלהם – הכול נראה אותו דבר, אבל מרגיש שונה.
בימים הראשונים יש הרבה אנשים סביב, טלפונים, ביקורים, הלוויה והשבעה. יש כל כך הרבה מה לעשות, שלפעמים אין בכלל זמן לעצור ולהבין מה קרה. ואז מגיע הרגע שבו הבית מתרוקן והשקט חוזר, ודווקא אז הגעגוע יכול להכות במלוא העוצמה.
פתאום מתחשק להרים טלפון, לספר משהו או לשמוע את הקול המוכר, ואז נזכרים שהוא כבר לא יענה. אלה רגעים כואבים מאוד, אבל הם חלק מהדרך שבה האבל נכנס בהדרגה לחיים החדשים שנוצרו.
גם משום כך אנחנו בסופיה מאמינים שהליווי לא צריך להסתיים עם הלוויה. לכל משפחה יש את הקצב שלה ואת הצרכים שלה, ולעיתים דווקא בשלבים שמגיעים אחרי הימים הראשונים עולה הצורך בהכוונה, בסיוע ובהיערכות לקראת האזכרות והמשך תקופת האבל.
איך מתמודדים עם אובדן?
לשאלה הזו אין תשובה אחת. לפעמים הדרך היא פשוט לעבור יום אחד בכל פעם.
בתקופה הראשונה כדאי לאפשר לעצמכם להרגיש. לא צריך להסתיר עצב, אבל גם לא צריך להרגיש אשמים אם יש רגעים של צחוק, שמחה או אפילו הקלה. החיים ממשיכים, וגם בתוך האבל יכולים להיות רגעים טובים.
עזרה מהסביבה יכולה להיות משמעותית מאוד. לפעמים היא מגיעה בשיחה ארוכה ועמוקה, ולפעמים דווקא בארוחה שמישהו הכין, בנסיעה משותפת או באדם שמתקשר רק כדי לשאול מה שלומכם.
אפשר גם לקבל עזרה מקצועית לאורך הדרך. בסופיה זיכרון וגעגוע אנו מלווים משפחות בשלבים השונים של האבל ומסייעים לא רק בהיבטים המעשיים והארגוניים, אלא גם ביצירת מעט סדר בתוך תקופה שיש בה הרבה חוסר ודאות.
לא חייבים לדבר על האבל כל הזמן
אחד הדברים שאנשים מבחוץ לא תמיד מבינים הוא שלאדם שמתאבל לא תמיד מתחשק לדבר על האובדן. לפעמים רוצים לדבר על ההורה ולספר עליו סיפורים. בפעמים אחרות רוצים לדבר על עבודה, סרט, ילדים או כל דבר אחר. שני המצבים לגיטימיים.
היכולת להיות לצד אדם בלי ללחוץ עליו לדבר יכולה להיות אחת הדרכים היפות ביותר להעניק תמיכה.
ארגון הלוויה בתוך כל הכאב
לאחר הפטירה נדרשים בני המשפחה להתמודד גם עם משימות מעשיות, ובהן ארגון הלוויה. דווקא בתקופה שבה קשה לחשוב ולקבל החלטות, יש לא מעט דברים שצריך לטפל בהם. לכן כדאי לאפשר לאנשים קרובים לעזור. אפשר לחלק ביניהם את המשימות ולתת לכל אחד לקחת אחריות על משהו אחר. אחד יכול לטפל בתיאומים, אחר לעדכן בני משפחה וחברים, ואדם נוסף יכול לסייע בבית. אין צורך לעשות הכול לבד.
הגעגוע מגיע דווקא ברגעים הקטנים
אחד הדברים המפתיעים באבל הוא שהגעגוע לא תמיד מגיע כשמצפים לו. הוא יכול להגיע באמצע קניות, כששומעים שיר מוכר, כשמבשלים מתכון של ההורה או בערב חג.
לפעמים מדובר ברגע קטן מאוד: לראות תמונה ישנה, למצוא פתק בכתב היד שלו או להיתקל בחפץ שהיה מונח בבית במשך שנים. הדברים האלה יכולים לכאוב, אבל הם גם מחזיקים בתוכם קשר וזיכרון.
ומה עושים עם הזיכרונות?
אין צורך להחליט מיד מה לעשות עם החפצים, התמונות והדברים האישיים של ההורה. לכל דבר יש את הזמן שלו. אפשר לשמור תמונות, לכתוב סיפורים וזיכרונות, להקליט בני משפחה שמספרים על רגעים משותפים או פשוט לאפשר לזיכרונות להישאר כפי שהם.
החיים ממשיכים, וזה לא אומר ששוכחים
פטירת הורה משנה את החיים, אבל היא לא מוחקת את הקשר שהיה. אין דרך אחת נכונה להתאבל, לפעמים צריך פשוט לאפשר לעצמכם לעבור את התקופה בקצב שלכם, לקבל עזרה כשצריך ולהבין שלא חייבים להתמודד עם כל שלב לבד.
בסופיה זיכרון וגעגוע אנחנו נמצאים לצד המשפחה לאורך שלבי האבל השונים – מהלוויה והשבעה ועד האזכרות וההנצחה. אנחנו כאן כדי לסייע במה שצריך, להוריד חלק מהעומס המעשי ולאפשר למשפחה יותר מקום למה שבאמת חשוב: לזכור, להיפרד ולהמשיך לחיות לצד הגעגוע.