מנהגי אבלות

מנהגי האבלות משתנים ממקום למקום ומעדה לעדה. המדריך שלפניכם כולל את עיקר ההלכות.

לשאלות ספציפיות ניתן להתקשר לחברת סופיה 077-9909920 ואנו נברר בעבורכם את המנהגים עם רבנים המתמחים בנושא ומכירים את מנהגי כל העדות.

זמן האבלות במסורת היהודית כולל חמש תקופות מרכזיות ובכל אחת מהן מנהגי אבלות שונים ההולכים ומצטמצמים מאחת לשניה:

א. תקופת האנינות – הזמן שבין הפטירה לקבורה
ב. השבעה – השבוע הראשון שלאחר הקבורה
ג. השלושים – החודש הראשון שלאחר הקבורה
ד. שנת האבל – שנים עשר החודשים הראשונים שלאחר הקבורה
ה. יום השנה בכל שנה ושנה (יארצייט)

תקופת האבל ומנהגי האבלות משתנים בהתאם לקרבה לנפטר:

אבל על אב ואם – האבל הממושך ביותר שאורך שנה שלמה.
אבל על קרובים אחרים – בן, בת, אח, אחות, בן/בת זוג – אורך שלושים יום.

א. תקופת האנינות – בין הפטירה לקבורה:

במסורת היהודית ישנו מעמד מיוחד לקרובי המשפחה של הנפטר (המכונים "אוננים") בזמן שבין הפטירה לקבורה. מכיוון שהם שרויים בצער עמוק ועסוקים בהכנות לקבורה, הם פטורים מכל מצוות "עשה". יחד עם זאת, מרגע זה מתחילים דיני האבלות לחול עליהם והם נדרשים להימנע מרחצה, מסיכה (איפור וקרמים), מתספורת וגילוח, מהשתתפות בשמחות, מיחסי אישות ומאכילת בשר ושתיית יין.
בשבת בטלים מנהגי האבלות למעט האיסור על יחסי אישות.

ב. תקופת השבעה – השבוע הראשון שלאחר הקבורה:

מיד לאחר הקבורה מגיעים האבלים אל הבית בו ישבו בשבוע הקרוב.

העדיפות הראשונה מבחינה הלכתית היא לשבת בדירתו של הנפטר לעילוי נשמתו. אולם במסגרת השיקולים מומלץ להתחשב גם בנסיבות הבאות:

נוחות – יש לזכור כי בבית זה תשהו במשך שבעה ימים שלמים כולל ארוחות ושינה.
גודל – באם הנכם מצפים למספר רב של מנחמים יש להתחשב בגודלו של הבית ובמידת הציוד המתאים שבו כגון כיסאות, כלי הגשה וכדו'
אוכל – נהוג כי בתקופת השבעה המשפחה האבלה אינה עושה כל מלאכה. לכן יש חשיבות למקום בו השכנים או המכרים יוכלו לסייע בנושא הארוחות.
במידה והאבלים מעוניינים לעבור במהלך השבעה לשבת במקום נוסף מותר לעשות זאת ובלבד שהמעבר מתבצע בשעות הלילה או בשעות הבוקר המוקדמות.

מקובל כי במהלך כל השבוע יושבים האבלים יחד ומכריהם מגיעים לבקרם ולנחמם. על פי המסורת, הימצאות אנשים רבים בימים אלו מסייעת להתמודדות עם האבדן.

ימי השבעה נספרים מרגע הקבורה. על פי המסורת היהודית הימים נספרים משקיעה לשקיעה ולפיכך כל עוד הסתיימה הקבורה לפני השקיעה, יום זה ייחשב כיום הראשון של השבעה.

תקופת השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי שלאחר השבעה, לאחר ישיבה קצרה בלבד באותו היום.

ישנם חגים המפסיקים את השבעה או דוחים אותה לאחר צאת החג. במידה והקבורה נערכה לפני חג הסוכות, פסח, שבועות, ראש השנה או יום הכיפורים – השבעה מסתיימת לפני כניסת החג. במידה וימי השבעה כבר נסתיימו חגים אלו מקצרים את מניין ימי השלושים.

אם חלה הקבורה בחול המועד, נדחית השבעה ומתחילה רק במוצאי החג.

למבקשים לקיים שבעה על פי חוקי המסורת, אלה הם מנהגי השבעה המקובלים:

• סעודת הבראה – עם שובם של האבלים מבית העלמין, מוגשת להם סעודה הנקראת "סעודת הבראה" במסגרתה נוהגים לאכול מאכלים מעוגלים כגון ביצים, עדשים וכעכים כסמל למעגל החיים.
• איסור מלאכה – בכל תקופת השבעה האבלים אינם עובדים ומקבלים את כל צרכיהם מידי המבקרים המנסים להקל עליהם.
• איסור הנאה – במסגרת דיני האבלות על האבלים להימנע מכל דבר הגורם הנאה, ובכלל זה איסור רחיצת הגוף, החלפת הבגדים, כביסה, תספורת וגילוח, מריחת קרמים ואיפור, נעילת נעליים מעור, קיום יחסי אישות, השתתפות בשמחות ויציאה מהבית. יש הנוהגים שלא לשתות יין ולאכול בשר.
• איסור שאילת שלום – נוהגים שהאבלים אינם אומרים שלום למנחמים.
• ישיבה על כיסאות נמוכים – מנהג ישראל הוא לשבת על כיסאות נמוכים על מנת להיות קרובים לקרקע ככל האפשר. ישיבה זו מסמלת את ההתאבלות והקושי על האבדן.
• כיסוי מראות ותמונות – נוהגים לכסות את המראות בבית האבל. כיסוי המראות מסמל את העיסוק באבל ובכאב הפנימי במקום במראה החיצוני שלנו ובדברים גשמיים.
• שינה בבית השבעה – יש הנוהגים להישאר ללון בבית בו הם יושבים שבעה, אחרים נוהגים לשבת יחד במשך כל היום ולפרוש לשעות הלילה לביתם.
• לבוש – נהוג להישאר בתקופת השבעה עם הבגדים בהם נעשתה הקריעה בזמן הקבורה ולא ללבוש בגדים חדשים. יחד עם זאת, ישנם אבלים שאינם נשארים עם אותם הבגדים במשך כל ימי השבעה.
• הדלקת נרות נשמה – נוהגים להדליק נר נשמה משעת הפטירה ובמשך כל ימי השבעה.
• תפילה בבית האבל – על מנת לסייע לאבלים לומר קדיש במניין נוהגים לארגן תפילות בבית שבו הם יושבים שבעה. לשם כך יש לדאוג שיגיעו לתפילות לפחות עשרה גברים וכן לדאוג לסידורים, כיפות וספר תורה. במידה והדבר איננו מתאפשר מותר לאבלים לצאת מבית האבל לבית הכנסת לשם אמירת קדיש במניין. נוסח התפילה בבית האבל הינו נוסח רגיל בכמה תוספות והשמטות.
• לימוד בבית האבל – נהוג כי אבלים אינם לומדים תורה ואינם קוראים בתורה אלא רק בענייני אבלות. ישנם בתי אבלים בהם נהוג ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר בזמן שבין מנחה לערבית. לימוד משניות מקובל בשל הדמיון בין המילים "משנה" ו"נשמה".
• שבעה בשבת – השבת אינה מפסיקה את השבעה אולם בשבת אין מתאבלים. לקראת השבת האבלים מתרחצים, לובשים בגדים נקיים ויוצאים מהבית. מנהגי האבלות הנהוגים בבית כגון הימנעות מיחסי אישות ממשיכים גם בשבת.
• עליה לקבר בסיום השבעה – בתום ימי האבל נוהגים לעלות לקבר הנפטר. באותו היום האבלים יושבים זמן קצר בלבד ולאחר מכן נועלים נעליים רגילות ונוסעים לבית העלמין. אין חובה לעלות לקבר דווקא בבוקר אלא מתי שנוח למשפחה ולחברים. מותר להחליף את בגדי האבל עוד בטרם העלייה לקבר.
• מהלך טקס העליה לקבר – נוהגים לערוך טקס קצר בו נאמרים מזמורי תהילים, תפילת אשכבה ואוסף פסוקים ממזמור קי"ט המתחילים באותיות היוצרות את שמו של הנפטר ואת אותיות המילה "נשמה". לאחר מכן אומרים "קדיש יתום" (במניין) ותפילת אל מלא רחמים.

ג. תקופת השלושים – החודש הראשון שלאחר הקבורה:

לאחר תום השבעה נמשכים מנהגי האבלות באופן מצומצם יותר עד תום שלושים הימים מיום הקבורה. בתום השלושים מסתיימת תקופת האבל על מרבית קרובי המשפחה מלבד אבל על אב ואם הנמשך שנים-עשר חודשים.

מנהגי התקופה – בתקופת השלושים נוהגים לשוב ולצאת לעבודה אולם נהוג שלא להסתפר, להתגלח וללבוש בגדים חדשים. יש הנוהגים שלא ללבוש בגדים מגוהצים או חגיגיים ושלא להתקלח במים חמים. יש הנוהגים שלא להשתתף בשמחות ולא ללכת למקומות בידור. מנהג נוסף הוא שלא לשמוע מוזיקה כלל. לבסוף, יש הנוהגים להדליק נרות נשמה לאורך כל ימי השלושים.

אמירת קדיש יתום – במשך ימי השלושים ממשיכים האבלים לומר קדיש יתום בעת התפילות. יש הנוהגים להקפיד ללכת בימים אלו לתפילה במניין גם אם בד"כ הם אינם מקפידים על כך.

עלייה לקבר בתום ימי השלושים – בתום שלושים ימים מיום הקבורה נוהגים לעלות לקבר הנפטר ולערוך טקס לחנוכת המצבה. טקס זה כולל את אותם הפסוקים והתפילות הנאמרים בעלייה לקבר בסיום השבעה.

ד. תקופת שנת האבל – שנים עשר החודשים הראשונים שלאחר הקבורה:

באבל על ההורים נמשכים מרבית דיני השלושים למשך שנים עשר חודשים. בשנה מעוברת מסתיימים דיני האבלות בתום שנים עשר חודשים אולם העליה לקבר נעשית לרוב רק לאחר שלושה עשר חודשים מיום הקבורה.

מנהגי אבלות בשנת האבל – בשנים עשר חודשי האבלות נוהגים שלא להשתתף בשמחות ובאירועים רבי משתתפים, לא לבלות ולא ללבוש בגדים חדשים. יש הנוהגים להמשיך לגדל שיער ולא להסתפר ולהתגלח עד תום השנה. על פי המסורת גידול השיער ממשיך עד שקרוביו של האדם מתחילים לגעור בו על מראהו.

עליה לקבר בתום שנת האבל – בתום השנה מיום הקבורה לפי לוח השנה העברי עולים לקבר ובו עורכים טקס קצר ונושאים דברים אישיים.

ה. יום השנה "יארצייט"

בכל שנה בתאריך העברי שבו אירעה בפטירה נהוג לציין את היום ולהעלות את זכר הנפטר. נוהגים ביום זה להדליק נר נשמה לאורך אותה יממה, לעלות אל הקבר ולקיים טקס אזכרה קצר הכולל את אותו הטקס שנעשה בתום ימי השבעה, השלושים והשנה. יש הנוהגים לקיים יום לימוד, אזכרה מיוחדת או לעלות לתורה בשבת שלפני יום האזכרה.

 

פעם אחת ולתמיד: 'עשה' ו'אל תעשה' בניחום אבלים

את המשימה הזו, בואו נשים את הקלפים על השולחן, איש לא אוהב לבצע – אך היא חלק מהחיים שלנו, ולכולנו יצא (ועוד יֵצא) להיתקל בה. הכוונה היא לניחום אבלים – אותה סיטואציה שבה חבר, קולגה או שכן איבד בן משפחה ויושב 'שבעה', ואתם צריכים לבקר אותו ולנחמו.

בין אם אתם רואים בכך מצווה שאסור להחמיצה ובין אם מוסכמה חברתית שיש לעמוד בה, יש כמה כללים שכדאי להכיר. הכללים הם שילוב של הלכות דתיות ושל נורמות חברתיות, ומטרתם היא אחת: להפוך את ביקור הניחומים לנעים יותר, פשוט יותר, והכי חשוב – מנחם ומועיל יותר מבחינת האבל.
זה הזמן לקרוא ולהפנים – בתקווה, כמובן, שלא תזדקקו:

הקלו על עצמכם – נכון, לא מדובר בבילוי, אך עדיין רצוי לנסות להקל על עצמכם ולהפוך את הניחום לפחות מעיק. האבל הוא עמית לעבודה? הגיעו לניחום עם עובדים נוספים. חוששים משתיקות מביכות? הגיעו בשעה שבה הבית מלא במבקרים.

אל תשכחו את הטיימינג – כדי להקל על עצמכם, כפי שנכתב, ובו בזמן גם להקל על האבל עצמו, תכננו היטב את שעת ההגעה שלכם. קחו בחשבון שהאבל נדרש לשבת ימים שלמים מול זרם של מבקרים, ולכן הימנעו משעת הגעה מוקדמת או מאוחרת מדי, וכן מהגעה בשעות הצהריים, שבהן האבל עשוי לתפוס תנומה. כמו כן, זכרו שלרוב יש שלוש תפילות ביום בבית האבל (ובמשפחות דתיות גם שעת לימוד משניות) – התאימו את הגעתכם בהתאם לרצונכם (או לחוסר רצונכם) להשלים מניין.

זרמו עם השיחה – אחת מהלכות ניחום אבלים אומרת שעל המנחם לחכות עד שהאבל יפתח בשיחה, ורק אז להתחיל לדבר. מאחורי הדרישה ההלכתית הזו יש רציונל חשוב: חכו שהאבל יתחיל 'לשפוך את הלב' ותזרמו עם כיוון השיחה שלו. ירצה לדבר על הנפטר? הקשיבו לו והתעניינו בו. לא ירצה? דברו איתו על משהו אחר. עם זאת, אם משתררת שתיקה מעיקה, נסו לשבור אותה ולמצוא את הדרך לעודד את רוחו.

הקפידו בדבריכם – ניחום אבלים הוא לא הזמן לשעת חינוך או לשיעור אמונה. הקפידו לומר דברים שיחזקו את האבל וייכנסו לליבו, וחשבו לא פעם אלא פעמיים לפני שהמשפטים יוצאים מפיכם. באותו עניין, חשוב לתת את תשומת הלב לאבל ולתחושותיו, ולא לגלוש לסיפורים לא קשורים המתמקדים בכם.

התמקדו בנפטר – ייתכן שלא הכרתם את הנפטר ותפקידכם מסתכם בהקשבה, אך אם כמובן הכרתם אותו בחייו ויש לכם חוויות וזיכרונות משותפים, בני המשפחה האבלים יהיו מאושרים לשמוע אותם. מיותר לציין כי "אחרי מות קדושים אמור", או במילים פשוטות: התמקדו בסיפורים החיוביים והמשמחים, ולא בביקורת או בסיפורים שעלולים לפגוע בכבוד הנפטר.

בואו בידיים מלאות – בעבר נהגו בני עדות המזרח להגיע לבית האבל עם אוכל ומשקאות. מנהג זה חלף ברובו מן העולם, ורק מעטים עדיין מקפידים עליו – אך הערך שלו מובן לכולם. כדאי לבדוק שלאבל יש כל מה שהוא צריך ולהגיע בידיים מלאות בהתאם לרמת הקרבה: עוגה קנויה, תבשיל ביתי, ואולי אף להציע לערוך עבורו קניות. מחווה כזו תמיד תשמח אותו ותחמם את ליבו.

פחות בקטע של בישול? אין בקרבתכם מעדנייה קרובה? אצלנו בסופיה תוכלו למצוא את אחת מחבילות הניחומים שלנו – החל מסידורי פרחים ומארזי עוגיות וכלה במארזי פנאי לילדים וחבילות משודרגות. כך תוכלו לעודד את משפחת הנפטר ולשמח אותה, והכול בלי מאמץ ובצורה מכובדת ומכבדת.

סיום הניחום – הלכות ניחום אבלים קובעות כי בעת הפרידה יש לומר כמה מילים ספציפיות. יש האומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד", ואילו הספרדים נוהגים לומר "מן השמים תנוחמו". וכמובן, כל מילות הפרידה המנחמות, כגון "משתתף בצערך" או "שלא תדעו עוד צער", יצליחו גם הן להעביר את המסר ולהביא לידי ביטוי את השתתפותכם בצערו של האבל.